סיכום תניא שבועי – מאמצע פרק מ"ב עד אמצע פרק מ"ג

אז מה לומדים השבוע ?

השבוע לומדים מאמצע פרק מ"ב עד אמצע פרק מ"ג

במה מתבוננים כדי להגיע ליראה תתאה? מה הקשר בין אמונה ואימון? מה היא אהבת עולם?

פרק מ"ב – איך מגיעים ליראה?

כדי להגיע ליראה יש להתבונן, אך כדי להתבונן יש לחזק את כוח הדעת הנמצא בתוך כל אחד ומתגלה על ידי ה'יניקה' מהניצוץ של משה רבנו, המלובש ב'חכמי הדור', וזה נותן לאדם כוח להתבונן בגדולת השם ולהתקשר לאלוקות – באותה עוצמה שבה הוא מקושר לדבר גשמי, שאותו רואה ומרגיש. אבל, מכיוון שהנפש מלובשת בגוף, הוא נזקק ליגיעה עצומה, יגיעת בשר (להתגבר על המניעות של הגוף על ידי ביטושו, כבפרק כ"ט) ויגיעת הנפש (להתרכז למשך שעה ארוכה ולהתבונן באלוקות).

ישנן נפשות 'זַכות', שמולידות יראה בקלות גם בהתבוננות קצרה, ויש נפשות 'שפלות' שזקוקות ליגיעה גדולה יותר, אך גם בעלי אותן נשמות, אם יתייגעו יוכלו להגיע ליראה, לכל הפחות ליראה תתאה (נמוכה). כיוון שאצל כל אחד מישראל חבויה בליבו יראה טבעית, הוא יכול לגלותה על ידי שיתבונן בכך שה' "צופה ומביט ומאזין ומקשיב ומבין אל כל מעשיו". אמנם אין לו דמות הגוף (ולכן אי אפשר לומר עליו שרואה או שומע), אבל דווקא בשל היותו נעדר גוף הוא מושלל מההגבלות והכל גלוי וידוע לפניו.

על דרך משל, כשם שאדם יודע ומרגיש, כל מה שנעשה בכל אברי גופו, כך הקב"ה 'יודע' כל אחד מהנבראים, עליונים ותחתונים. אבל, באמת אין המשל דומה לנמשל, היות ונפש האדם מושפעת ממה שעובר על הגוף, בעוד שהקב"ה אינו מושפע כלל ממה שקורה בעולם. מטרת המשל היא רק בכדי לקרב זאת קצת לשכלנו. ובאמת, כל ישראל מאמינים בני מאמינים ואינם זקוקים להסברים שכליים על כך.

כל אחד, כשיתבונן כראוי 'שעה גדולה', בכך שהקב"ה צופה ומביט, ובוחן כליותיו וליבו ואת כל מעשיו ודיבוריו, יוכל לגלות את היראה החבויה בליבו. התבוננות זו תשפיע עליו גם בשאר היום, די יהיה רק להיזכר בהתבוננות, וברגע יוכל לעורר יראה (תתאה) זו שוב, ועל ידי כך, לבוא ל"סור מרע ועשה טוב".

וכשיתבונן בעולם ובטבעו, ילמד ויתפעל מגדולת השם. כמו שאדם שירא מהמלך, אינו ירא מגופו של המלך, אלא מפנימיותו – זאת למרות שהוא רואה רק את גופו של המלך ולא את פנימיותו, כך, כאשר יהודי רואה את העולם (החיצוניות של הבורא) יכול על ידי כך לבוא ליראה מהקב"ה (הפנימיות). ובפועל, כשם שאדם שיראה כמה משרתים ושרים יש למלך, יבא מכך ליראה ולביטול למלך, כך, כשיתבונן אדם, שהשמש והירח וכל 'צבא השמיים', הם רק המשרתים של הקב"ה ובטלים אליו, יבוא ליראה וביטול כלפיו.

והעיקר הוא שהאדם ירגיל עצמו לעשות זאת, לראות שהעולם הוא רק החיצוניות והקב"ה הוא הפנימיות, ולכן המילה אמונה היא מלשון אִימון, שצריך להתאמן על כך. ומזה יבוא לקבלת עול מלכות שמיים.

פרק מ"ג – יראה עילאה, אהבה רבה, אהבת עולם

ההתבוננות בפרק הקודם, הייתה בכך שהקב"ה מנהיג את העולם. אך זוהי רק החיצוניות של הקב"ה והיא מביאה את האדם רק לדרגה נמוכה של יראה – יראה תתאה.

כעת, יסביר אדמו"ר הזקן, שכאשר יתבונן יהודי בפנימיות של הקב"ה, כיצד הוא מחיה את העולם כל רגע יש מאין (שזו מעלה הרבה יותר נעלית מלהנהיג את העולם), יוכל להגיע לדרגה גבוהה יותר ביראה – יראה עילאה.

בדרגה הראשונה מתחילה ההתבוננות בכך שיש עולם ו'אני קיים' – רק שצריך להתבטל לבורא, זאת הדרגה של 'ביטול היש'. ואילו בדרגה השנייה ההתבוננות היא שהעולם (וגם המתבונן) נבראים כל רגע מחדש ואין להם מציאות כלל ללא הבורא, ולכן מביאה התבוננות זו לביטול נעלה יותר – ביטול במציאות.

אך התבוננות לבדה לא תביא את האדם ליראה עילאה, אלא יש לקיים תורה ומצוות לפני כן. ואם כן הסדר הוא: קודם כל יראה תתאה שמביאה לקיום תורה ומצוות, לאחר מכן קיום תורה ומצוות ורק אז יראה עילאה.

כעת, מתחיל להסביר דרגות שונות באהבה, ובפרק זה 'אהבה רבה' ו'אהבת עולם': 'אהבה רבה' היא דרגה מאוד נעלית ולא ניתן להגיע אליה לבד, רק מי ששלם ב'יראה' עשוי לקבלה ב'מתנה'.

'אהבת עולם' היא אהבה שמגיעה על ידי התבוננות בגדולת השם, ההתבוננות מתמקדת בכך שהקב"ה נמצא בכל מקום, בורא ומהווה את הכל, ולגביו אין משמעות לשום נברא והעולם כאילו איננו קיים כלל. מהתבוננות זו יבין האדם, כי כל התענוגים ומושאי האהבה הגשמיים, הם חסרי משמעות ביחס למקור החיים – הקב"ה – ובכך יצליח להימשך רק לאין-סוף-ברוך-הוא במקום לתאוות גשמיות.

אל תוך התניא

פרק מ"ב

אוצר של יראת שמיים

באברהם אבינו כתוב: "כי עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה", וזאת אחרי הניסיון של העקידהץ לפני זה הוא נקרא "אברהם אוהבי", ועל ידי הניסיונות זכה להיקרא "ירא אלוקים", שלאמיתו של דבר ישנה יראת שמים בכל אחד מישראל, כפי שהרבי מסביר בשיעורים של ימים אלה. שואלים אותי מדוע אני כותב במכתביי על כל אחד התואר "איש ירא אלוקים". טעמו של דבר הוא, שכן כל יהודי יש בו יראת שמיים. צריכים לעורר אותה, אלא שהוא סומך על השני. "כשמנענעים אותו" – מתגלה היראה, אך אנו רוצים שלא נזדקק לכך.

(ספר השיחות תש"ד, עמוד ק"ו, הרבי הריי"צ)

יגעתי ומצאתי

. . מכיוון שזהו מילוי שליחותו והוא שייך לקהל אנשי שלומנו וחסידי ליובאוויטש שדרך עבודתם היא בשמחה, דבר ברור הוא שאילו רק לא ירצה להמשיך על עצמו מרה שחורה ולסבך את המצב בטח יוכל לפעול את כל העניינים מתוך שמחה. אין זה סותר לכך שלפעמים עניינים באים על ידי יגיעה, וכידוע מאמר רז"ל – לא יגעת ומצאת אל תאמין – אבל יגיעה ושמחה לא רק שאינן סותרות זו את זו, אלא על פי רוב, וכך צריך להיות, כאשר משיגים דבר על ידי יגיעה יש בזה יותר עונג ושמחה, מאשר כשמשיגים זאת על ידי מתנה – "נהמא דכיסופא".

(אגרות קודש מתורגמות כרך ב' עמוד 18, הרבי מה"מ)

פרק מג

אהבת השם בתורת החסידות

"האנציקלופדיה התלמודית" הינה סדרת ספרים בת עשרות כרכים, בהם מבוארים אלפי ערכים ביהדות כפי שהופיעו בתלמוד. אם נביט בערך "אהבת השם" נמצא בקושי שני עמודים, התלמוד כמעט ולא עוסק בכך.

אם נפתח את "ספר הערכים", ה"האנציקלופדיה החסידית", בערך אהבת השם – נמצא שם קרוב ל-400 עמודים!

כל הזכויות שמורות צוות מפתחות להצלחה

עריכה: נדב כהן,

אודות gmiky26