כל יהודי הוא זהב

החומש – פרשת תרומה . תניא  פרקים כ"ה – כ"ו

goldmen

תקציר

בפרשת תרומה כל הכלים הדרושים עבור המשכן שזהו מקדש נייד שבכל מקום יהי' אפשר להתפלל ולעבוד את ה' . השלב הראשוני הוא גיוס תרומות של סוגי מתכת זהב כסף ונחושת, בדים שונים,עורות,עצי שיטים שמן זית ומרגליות עבור בנית ארון הברית ,מנורת הזהב, קודש הקדשים,מזבח החיצון,חצר המשכן."בני ישראל יעשו לשמי מקדש"  הקב"ה נותן הוראה למשה לבנות מקדש "ואז אשכון בתוכם"
כל יהודי הוא זהב . – למשכן עצמו נדרש יותר כסף ונחושת מאשר זהב  ובפרשה מוזכר הזהב בראשונה .
מאז מתן תורה אמר הקב"ה לכל יהודי "אנכי ה' אלוקיך" ,נוצר אצל כל יהודי קשר עצמי עם הקדוש  ברוך הוא לנצח בעולם הגשמי הזה מאז הלידה ,שקיבל את הנשמה לגוף.
לכן לכל יהודי יש אפשרות לבנות משכן לה' כאן בעולם ויש בכוחו לגרום שגם העולם יהי' מקום מוכן ומתאים לגילוי כבוד ה'
למה דווקא הזב ?? – התורה רואה את הזהב כסוג מתכת מיוחד וחשוב ביותר וגם היהודי הוא כזה ולא משנה כיצד נראת חיצוניותו , כל יהודי שייך לתרומת זהב וכל יהודי
הוא זהב  ושייך לתרומת זהב וזה נותן לנו לבנות את המשכן שלנו  כשהמוח הוא משכן לנשמה והאוזניים,עיניים,פה הם הפתחים של המשכן.
השנה זכינו בשני חודשי אדר (שנה מעוברת) שנאמר  שבחודש אדר מזלם של ישראל הוא בריא.
אמנם ידוע שאין מזל לישראל . כי מזלם של היהודים משתנה . מכיון שכל יהודי הוא בעצם מעל הטבע, לכן יש בכוחו על ידי חת"ת יומי תפילה וכדומה לשנות את המזל.
החידוש של חודש אדר  – שמכתחילה – ללא כל מאמץ מזלו של היהודי עומד בתוקף ובמצב של בריא. וזה הקשר לפרשת תרומה  כי אותה התבטלות לה' שקיימת ביהודיי,נותנת לו את הכל לבנות משכן
במיוחד בחודש אדר. וזו גם הסיבה לכך ש"משנכנס אדר מרבים בשמחה". שכן כשיהודי שבכל מקום ומצב הוא קשור לקב"ה זו השמחה הגדולה שיש. וזה מביא להצלחה בכל מעשיו .
ההוראה מכל האמור שכל יהודי צריך להיות עשיר ברוחניות ובגשמיות ולא רק שצריך אלא שגם בפועל הוא עשיר ,ותפקידו רק לגלות זאת( עם עדיין לא התעשר)

האתגר השבועי

פשוט לשמוח בלימוד החת"ת והמצוות בשמחה יתרה שחודש אדר נותן ולשמח את כל הסביבה והמשפחהה ולתרום זהב (השראה איכותית)למשכן שלנו הרוחני וברור שה' מברך כל יהודי בעשירות
ותפקידו של יהודי להתעשר ברוחניות ובגשמיות בכדי שיוכל לעבוד ה' במנוחת הנפש ומנוחת הגוף
מקורות : שיחה של הרבי מילובביץ על פרשת תרומה ה'תשנ"ב (1991) 

סיכום התניא 

אז מה לומדים השבוע ?

השבוע לומדים פרקים כ"ה – כ"ו

כיצד קיום מצוות קרוב לכל אחד? למה כל כך חשוב להיות בשמחה? איך עושים את זה כשיש קשיים?

פרק כ"ה – לחיות על קידוש השם

פרק זה מסיים את סדרת הפרקים י"ח-כ"ה בהם אדמו"ר הזקן הסביר את מה שכתוב בדף השער בנוגע לקיום תורה ומצוות; "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו". כעת יובן העניין, בכל יהודי ישנה 'אהבה טבעית' לקב"ה –  אהבה שמתגלית בזמן מסירות נפש – למשל בזמן שמאיימים על יהודי, שאם לא יעבוד עבודה זרה, ייהרג. וכפי שהוסבר באריכות בפרקים האחרונים, כיצד כל עבירה היא בבחינת עבודה זרה, וכל מצווה היא קיום של האמונה, ממילא אפשר לגלות את האהבה הטבעית גם בחיי היום יום. 'רוח השטות' שמסתירה על אמת זו – ניתנת להסרה בכל רגע – על ידי כל אחד, אם רק ייזכר בכך שהוא יהודי, ומוכן למסור את נפשו על קידוש השם!
בדרך זו, יוכל יהודי להתגבר גם על התאוות (שהרי ייסורי מיתה – שהוא מוכן רעיונית לקבל על עצמו – הם קשים יותר מהתגברות על תאוות), והוא יוכל גם להתמסר למצוות של 'עשה טוב', להתגבר על היצר כדי לקיים מצוות בזריזות ובעמל, הן בלימוד התורה, הן בתפילה והן בצדקה וכיו"ב.
אדמו"ר הזקן מתרץ לנו גם את השאלה שיכולה להתעורר לאדם, לשם מה עלי להתאמץ? הרי גם לאחרי החטא – ניתן לחזור בתשובה?! והמענה על כך הוא, שאת אותה טענה יכול אדם לטעון גם על עבודה זרה, ובכל זאת, בנוגע לעבודה זרה הוא מוסר את נפשו בפועל! לכן, גם בחיי היום-יום, יכול יהודי להתגבר על היצר הרע בפועל.
לפי זה מובן גם, מדוע  ציווה משה את בני ישראל בכניסתם לארץ-הקודש, לקרא 'קריאת-שמע', פעמיים ביום. משמעותה של 'קריאת-שמע' היא הרי קבלת-עול-מלכות-שמיים, באופן של מסירות נפש, והרי לפני כניסתם הובטח להם, שיכבשו את הארץ בקלות (כלומר, אין צורך ב'מסירות נפש'). מסתבר, שמסירות הנפש נדרשת, לא רק בכדי להתגבר על האויבים מבחוץ, אלא גם ובעיקר, בכדי להתגבר על האויב הפנימי – היצר-הרע – בכל עת ובכל שעה.
פרק כ"ו – שמחה בעבודת השם
לאחר שסיים להסביר כיצד 'קרוב אלינו הדבר מאוד בדרך ארוכה וקצרה', עובר אדמו"ר הזקן לסדרת עצות מעשיות בעבודת השם, המתחילות בנושא השמחה.
ראשית כל: כדי לנצח את היצר, צריך האדם להיות בזריזות – פועל יוצא של שמחה, ולא חלילה בעצלות, המגיעה מעצבות, לב אטום ודאגות. כשם שבין שני מתאבקים, ינצח דווקא הלוחם הזריז ומלא המוטיבציה, ולאו דווקא הגיבור.
נכון, ישנו גם יתרון בעצב, כמו שכתוב "בכל עצב יהיה מותר", אך הכוונה היא, שישנו יתרון – שמגיע כתוצאה מהעצב ולא שהעצב עצמו הוא דבר טוב. היתרון שמגיע מהעצב הוא, שעל ידו יכול יהודי לשבור את אטימות לבבו ולהגיע להתעוררות.
הדרך להיפטר מהעצבות, היא שינוי ההסתכלות. כלומר, לא להסתכל על הדברים רק כפי שהם בעולם שלנו, אלא לראות את מקורם ושורשם. בשורש, הכל לטובה, אפילו הייסורים שאדם חווה בעולם הזה בבני חיי ומזוני (משפחה, בריאות ופרנסה) הם בעצם 'טוב נעלם'. גם אם בגשמיות יהודי סובל חלילה, שמחתו יכולה וצריכה להיות מכך שברוחניות הוא קרוב לקב"ה. זהו המבחן של האדם, האם הוא 'חי' לפי מה שרואה בעיניו הגשמיות, או לפי מה שיודע, שכך היא האמת והכל לטובה.
במקרה שהעצבות היא מ'דאגת עוונות', כלומר, האדם עצוב על כך שעבר עבירה, אפשר היה לכאורה לחשוב, כי זו עצבות טובה שמעוררת את האדם לחזור בתשובה. אולם, האמת היא שעצבות שכזו, כאשר היא באה באמצע עבודת השם (למשל בזמן תפילה או לימוד תורה), היא בוודאי תחבולת היצר, שרוצה למנוע מיהודי לקיים מצוות מתוך שמחה וטוב לבב.
אפילו אם 'דאגת העוונות', מגיעה סתם כך באמצע היום, בזמן שהאדם בעבודה וכדומה – ולאו דווקא באמצע עבודת ה', גם אז הרי ש'דאגה' שכזו מגיעה מהיצר, שרוצה קודם לדכא את האדם, וכך יוכל לגרור אותו לעבירות בקלות יותר. אחרת, לא מובן, למה שאדם יתחיל לחשוב באמצע היום אודות מצבו הרוחני?..
לכן, כאשר מגיעות מחשבות שכאלה באמצע היום, צריך פשוט לדחותן ולקבוע עיתים קבועים ומסודרים, לחשוב עליהם ביישוב הדעת, בזמן שייקבע מראש. באותו זמן, באמת יעשה היהודי תשובה ויאמין באמונה שלימה, כי השם סלח לו. זו עצמה תהיה סיבה נפלאה להיות בשמחה.
 
אל תוך התניא
פרק כ"ה
יחוד נצחי לעולם ועד
ובפרט באם נתבונן בהארת העניין ע"פ תורת החסידות, תורת הבעש"ט (=הבעל שם טוב) ורבנו הזקן וכו' ויסודות שלהם, ואזכיר כאן רק שנים והם: פתגם הבעש"ט, אשר נשמה יורדת למטה להתלבש בגוף לשבעים או שמונים שנה, בשביל לעשות טובה אחת לבן ישראל, בגשמיות או ברוחניות. ב) פתגם רבנו הזקן, אשר עשיית איזו מצוה שתהיה, הנה יחוד זה למעלה הוא נצחי לעולם ועד (תניא פרק כה). זאת אומרת אשר באם תמצא באיזה מקום שהוא בחור אחד או בחורה, שמברך ברכות, קורא קריאת שמע ישראל וכו' הרי בשביל זה כדאית ירידת נשמות כל אלו שהביאוהו לזה, מאיגרא רמה לבירא עמיקתא למשך של שבעים שמונים שנה, ועוד זאת שגרמו על ידי זה ענין למעלה שהוא – נצחי לעולם ועד.
(אגרות קודש, כרך כ', ז'תקלה, הרבי מה"מ)
פרק כ"ו
עבדו את השם בשמחה
במענה על מכתבו ממוצש״ק ויקרא, היינו  נכתב בחודש אדר שני, שכל החודש מרבין בשמחה, וכעת כמה ימים לפני פורים שאז השמחה היא הרי עד דלא ידע, הנה מבלי הבט על כל זה, הרי למרבה הצער התוכן ועיקר המצב־רוח במכתבו, לא פורימי, ואפילו לא שמח, ואחרי כל הסברות והטעמים שכותב במכתבו, עדיין נותר ציווי השם יתברך, שאינו רק בורא העולם, אלא גם מנהיג העולם, עבדו את ה׳ בשמחה, שבטח יודע השי״ת את כל הפרטים, ואעפ״כ הוא מצוה להיות בשמחה.
שמכך מסיקים אנו שלשה דברים: א) כיון שהקב״ה דורש זאת, הרי זה ודאי בכוחו ובאפשרותו של האדם, שהרי אין הקב״ה בא בטרוניא עם בריותיו, וכשהוא מבקש אין מבקש אלא לפי כוחן, ב) אפילו במצב כזה, יש ממה להיות בשמחה, צריך רק לא לרצות לעצום את העיניים ולא לראות זאת. ג) על-פי המבואר במקומות רבים ומהם בתניא פרק כ״ו, הרי אדרבה, כאשר רוצים להצליח ולנצח במלחמה, ובוודאי אם זו מלחמה קשה, מוכרחים להיות דווקא בשמחה ופתיחת הלב וטהרתו מכל נדנוד דאגה ועצב בעולם, כמבואר בתניא שם בארוכה. וידוע גם הפתגם של כ״ק מו״ח אדמו״ר זצוקללה״ה נבג״מ זי״ע, שחייל בהלכו לחזית שר מארש של נצחון ושמחה, אף שזהו לפני הכניסה למלחמה בפועל, והגישה כבטחון חזק בנצחון ושמחה, הרי זה עצמו מחזק וממהר את נצחון המלחמה.
ויהי רצון שגם הקשיים אודותם כותב במכתבו יהפכו גם הם כדי לסייע בהצלחת העניין וכמה שכתוב על כל החודש, והחודש – היינו כל ימי החודש ובפרט פורים – אשר נהפך וגו׳ לשמחה וגו׳ ליום טוב.
בברכת פורים שמח ולבשורות טובות.
(אגרות קודש – מתורגם מאידיש, כרך י"ד, ה'רסב, הרבי מה"מ)
יסודות התניא
ישנם בתניא יסודות רבים בעבודת השם, עקרונות שעליהם בנויה עבודת השם ובלעדיהם עבדות השם חסרה.
פרק כ"ה – קיום תורה ומצוות קרוב מאוד לכל אחד ואחד, לכל יהודי יש כוח מסירות נפש והוא יכול להשתמש בו להתגברות על הנפש הבהמית; על ידי קיום מצווה נעשה ייחוד נצחי בין יהודי והקב"ה.
פרק כ"ו – שמחה מביאה זריזות, עצבות מביאה עצלות; כדי להתגבר על היצר צריך להיות בשמחה; גם כשיש קשיים בחיים צריך לקבל בשמחה כי הכל לטובה; אין 'לעשות תשובה' באמצע היום, אלא בזמן שקובעים לכך מראש כאשר יש יישוב הדעת.
מהלך התניא – פרקים כ"ה-כ"ו
בפרק כ"ה סיים את המהלך של פרקים י"ח-כ"ה בהם הוסבר כיצד קיום תורה ומצוות קרוב לכל אחד, גם ללא התבוננות אלא על ידי גילוי האהבה הטבעית. בפרק כ"ו מתחיל בסדרת פרקים בהם יש עצות שונות בעבודת השם, ומתחיל מחשיבות השמחה.
 עריכת החומש – מיקי גביזון ,
  תניא – נדב כהן, כל הזכויות שמורות 
צוות מפתחות להצלחה.
הרשמה לסיכום השבועי במייל.

*
דוא"ל:
שם שלך

אודות gmiky26