תניא פרקים י"ב – י"ג – הפרופיל האידאלי של האדם – הבינוני

השבוע לומדים פרקים י"ב – י"ג

מי הוא הבינוני? האם המוח שליט על הלב? האם האמת יחסית או מוחלטת?

פרק י"ב – הבינוני

לאחר שבפרק י' הסביר אדמו"ר הזקן על המהות הפנימית של ה'צדיק', ובפרק י"א על המהות הפנימית של ה'רשע', כעת בפרק י"ב יסביר על המהות הפנימית של ה'בינוני' שהוא בין צדיק לרשע. הוא אינו צדיק, כיוון שטרם ניצח את המאבק הפנימי ויש בו עדיין רע מורגש בלב, אך גם אינו רשע, היות והוא מצליח תמיד לשלוט בעצמו ולכן אינו עובר עבירות; לא במעשה, לא בדיבור ואפילו לא במחשבה. בשעת התפילה הוא מתבונן ומוליד אהבת השם ואף מצליח לגרש הרע מהלב כמו צדיק, אך לאחר התפילה הרע  חוזר, ומנסה להשתלט על הגוף ולהתבטא באחד משלושת הלבושים. אך  מכיוון שבטבע האדם המוח שליט על הלב, הוא יכול להשתלט על הרגשות שלו ולא לאפשר להם לבוא לידי ביטוי בלבושים – מחשבה, דיבור ומעשה. הכוח להתגבר על הנפש הבהמית מגיע מכך שלקדושה יש יתרון על הקליפה, כפי שלאור יש יתרון על החושך, שמעט אור דוחה הרבה מן החושך, ושהאור דוחה את החושך בדרך ממילא ולא באופן של מלחמה.

הרושם שהתפילה משאירה על הבינוני עוזר לו לשלוט בעצמו ואפילו לא לחשוב מחשבות איסור (ובוודאי שלא לדבר או לעשות איסורים). יתכן שתעלה למוחו מחשבת איסור, אך ברגע שהבינוני ישים לב למחשבה שכזו, שזה קרה, הוא ידחה אותה בשתי ידיים. כך גם לגבי מצוות שבין אדם לחברו, הוא מסוגל לשלוט בעצמו, ולהתנהג באהבה גם למי שפגע בו.

פרק י"ג – שלוש סוגי בינוני

בפרק זה ממשיך אדמו"ר הזקן להסביר את מהות הבינוני ומרחיב את ההסבר. בבינוני פועלות שתי הנפשות ("זה וזה שופטן"), היתרון שיש לנפש האלוקית, הוא בזכות העזרה המיוחדת שהקב"ה נותן למי שמתאמץ, עזרה הבאה לידי ביטוי בכך שמעט מחשבות של קדושה, מגרשים מחשבות לא רצויות, כמו שמעט מן האור דוחה הרבה מן החושך, וזאת ללא צורך בפעולה מיוחדת.

הבינוני צריך לזכור תמיד כי עדיין נשאר בו רע, ולא לחשוב שהוא כצדיק שכבר גירש את הרע שבתוכו. גם בזמן התפילה, כשהוא מרגיש אהבת השם, הרע שבו הוא רק כמו אדם ישן (שאחר כך חוזר ומתעורר), אך עדיין הוא בקרבו, שלא כמו הצדיק ש"ביער (גירש) את הרע שבקרבו".

 יש בינוני שהוא 'בעל עסק', והרושם של התפילה עוזר לו להתגבר על הנפש הבהמית במשך היום, יש בינוני שלומד תורה כל היום וכך מתגבר על הנפש הבהמית, ויש בינוני שמתפלל כל היום (כלומר, נמצא בתנועת נפש של תפילה) וכך, הנפש הבהמית לא באה אצלו לידי ביטוי (מחוץ ללב).

למרות שבזמן התפילה מרגיש הבינוני אהבת השם ולאחריה הרגשה זו חולפת ממנו, בכל זאת, אהבת השם שלו היא אמיתית. כיוון שיש מדרגה באמת, שהיא יחסית לפי האדם. הווה אומר, ביחס למצבו ומעמדו של הבינוני, אהבת השם אליה הגיע בתפילה, נחשבת כאמיתית.

אל תוך התניא

פרק י"ב

ולהסיח דעתו לגמרי מתאוות ליבו, אל ההיפך לגמרי ובפרט לצד הקדושה

הנפש האלוקית השוכנת במוח יכולה לשלוט בנפש הבהמית השוכנת בלב. אדם יכול להסיח את דעתו לגמרי מהתאוות, על ידי שיתעמק בעניינים אחרים, אפילו אם אלו אינם עניינים של קדושה. כאשר מסיח דעתו לעניינים של קדושה, אז כוח השליטה של המוח על הלב חזק יותר, ויכול להתגבר על התאווה שבלב בקלות יותר.

פרק י"ג

והעזר היא ההארה שמאיר אור ה' על הנפש האלוקית

בפרק י"ב הסביר אדמו"ר הזקן שיתרון הנפש האלוקית (מוח) על הנפש הבהמית (לב) הוא טבע שבאדם, ובפרק י"ג מסביר שהיתרון הוא מצד העזרה שהאדם מקבל מהשם. מדוע צריך עזרה מיוחדת אם זה הוא טבע שבאדם?

 בפרק י"ב דובר על אדם שהתפלל כראוי והרגיש בתפילה אהבה ויראה, ולאחר התפילה נשאר מכך רושם במוח, ולכן המוח יכול לשלוט בלב. בפרק י"ג הוא מתייחס גם למי שלא התפלל כראוי וכעת צריך להתגבר על הלב, ולכן זקוק לעזר המיוחד.

ואדרבה נתחזק יותר בהמשך הזמן שנשתמש בו הרבה באכילה ושתיה ושאר ענייני עולם הזה

גם כשאדם אוכל לשם שמיים, ומברר את החיות שבמאכל, בכל זאת מכיוון שהאכילה נעשית על ידי הנפש הבהמית, אז כל אכילה מחזקת את הנפש הבהמית.

מהלך התניא – פרקים י"ב-י"ג

לאחר שבפרק י' הסביר אודות הצדיקים ובפרק י"א אודות הרשעים, בפרק י"ב מסביר על מהות מדרגת הבינוני, שהבינוני לא שינה את מהותו הפנימית אך שולט בלבושים החיצוניים. בפרק י"ג מעמיק את ההסבר, ומפרט שלוש סוגים של בינוני, בינוני שלומד תורה כל היום, שמתפלל כל היום ובעל עסק.

יסודות התניא

ישנם בתניא יסודות רבים בעבודת השם, עקרונות שעליהם בנויה עבודת השם ובלעדיהם עבדות השם חסרה.

פרק י"ב – הבינוני שולט בלבושי הנפש – מחשבה, דיבור ומעשה; שליטה בלב ובלבושי הנפש היא תכונה הטבועה בטבע האדם; לקדושה יש יתרון על הקליפה כיתרון האור על החושך, שמעט אור דוחה הרבה חושך, ודחיית החושך נעשית בדרך ממילא; לבינוני עלולה להיות מחשבה זרה, אך ברגע שיקלוט זאת הוא ידחה אותה ולא ימשיך לחשוב עליה; שליטת הבינוני על הלבושים היא גם בנוגע למצוות שבין אדם לחברו.

פרק י"ג – הבינוני לא 'מחסל' את הנפש הבהמית שלו, ואדרבה עם הזמן היא הולכת ומתחזקת; ישנן שתי דרגות באמת, יש אמת אבסולוטית ויש אמת יחסית.

בפרק י"ג מופיעה תשובה לשאלה שהופיעה בפרק א'

שאלה: האם אדם צריך לראות את עצמו כרשע (ואז עלול לבוא לעצבות) או לא (שאז עלול לבוא לידי קלות ח"ו) ?

תשובה: האדם צריך לראות את עצמו כרשע, כמו רשע, יותר נכון כמו בינוני, כמו מישהו שיש לו עדיין רע בלב, אבל הוא יכול להתגבר עליו. ולא לחשוב שהוא כבר כצדיק שגירש את הרע שבקרבו. והגם שעלול ליפול לעצבות מכך שהוא כרשע, בפרקים ל"א, ל"ד ול"ה, יענה כיצד להתגבר על עצבות זו (ולהעיר שהצמח צדק כותב, שהמענה לשאלה זו "אינו מובן כל כך בספר התניא מחמת אריכות העניין").

לפני השינה

מובא במדרש שבעת השינה הנשמה עולה למעלה ושואבת לה חיים. אצל חסידים זה (שאיבת חיים) מתבטא בהבנת אימרה בתניא (פארשטיין א ווארט אין תניא). והורה לי אבי – כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב – להרהר בתניא אחרי אמירת ברכת המפיל לפני השינה, ולשקוע בשינה תוך כדי הרהור זה.

(ספר השיחות תש"ה עמוד 16, הרבי הריי"צ)

עריכה: נדב כהן, כל הזכויות שמורות 

צוות מפתחות להצלחה.

אודות gmiky26