תניא יומי סיכום שבועי – להבין את מעלת המצוות המעשיות

אז מה לומדים השבוע ?

השבוע לומדים מאמצע דיבור המתחיל 'להבין מה שכתוב בפרי עץ חיים' עד סוף דיבור המתחיל 'להבין פרטי ההלכות דלא שכיחי' בקונטרס אחרון (החלק החמישי והאחרון בתניא)

מהי מעלת המצוות? למה האדם זקוק לאכול מהצומח? האם גם לימוד הלכות שאינן מצויות כיום מברר את העולם?

להבין מה שכתוב בפרי עץ חיים (מהאמצע) – מעלת המצוות המעשיות

בחצי הראשון של הסימן ביאר שהמעלה במצוות מעשיות היא שדרכן דווקא ניתן לתפוס את הקב"ה שהלביש את עצמו בתוכן. בחצי השני מבאר עוד כמה מעלות שיש בקיום מצוות מעשיות ובלימוד ההלכות על פני רגשות אהבה ויראה לקב"ה, והן:

א.      על ידי בירור הגשמיות מתגלה שורש הניצוצות שנפלו בעולם הגשמי, שהוא נעלה יותר משורש הנשמה, וממילא נעלה יותר מרגשות אהבה ויראה.

ב.      המצוות ממשיכות פנימיות הספירות ואהבה ויראה ממשיכות רק חיצוניות.

ג.       אהבה ויראה הן דבר רוחני ולכן ממשיכות רק הארה מהקב"ה, ה'עצם' של הקב"ה נמצא במצוות המעשיות דווקא, וזו גם המעלה של הנשמות על המלאכים.

ד.      אהבה ויראה הן העלאה מלמעלה למטה, אך אין בהן את המשכת האור מלמעלה למטה שיש במצוות מעשיות. ותכלית העולם היא דווקא בהמשכה מלמעלה למטה ולא בהעלאה מלמטה למעלה. ולכן משה רבנו התפלל כל כך להיכנס לארץ, כי לזכות במעלה של קיום מצוות מעשיות.

שואל אדמו"ר הזקן, כיצד ניתן לומר שהחפצים הגשמיים איתם נעשות המצוות, קלף התפילין והאתרוג למשל, ממשיכים אור בכלים של עולם האצילות שהם כבר בחינת אלוקות? ומבאר על כך שכמו שזרע שנזרע באדמה יש בכוחו לעורר את כוח המצמיח שבאדמה להצמיח משהו חדש, כך החפצים הגשמיים מעוררים את הדרגות הנעלות ביותר, גם אלו שלפני 'שבירת הכלים' ועל ידי זה נמשך אור נעלה יותר ממה שיש בכלים של עולם האצילות.

עניין זה הוא לא רק במצוות מעשיות, אלא גם בלימוד הלכות של מצוות מעשיות, גם בלימוד הלכות של מצוות לא תעשה, ואף בלימוד הלכות מצוות לא תעשה שאינן קיימות כיום, כמו דיני פיגול. מכיוון שההלכה שורשה בחכמה עילאה – חכמה של עולם האצילות – ועל ידי לימוד ההלכות ניתן להגיע לחכמה עילאה, בעוד שאהבה ויראה הן רק בדרגת עולמות בי"ע – בריאה, יצירה ועשיה שלמטה מעולם האצילות.

וכשהאדם לומד תורה בעולם הזה הוא ממשיך עליו אור אין סוף, זוהי תכלית האדם, וכך עשו רבי שמעון בר יוחאי וכל התנאים והאמוראים, המשיכו אור לעולם על ידי בירור ההלכות.

ולהבין פרטי ההלכות דלא שכיחי

גם לימוד הלכות שאינן שכיחות, פועל המשכת חכמה עילאה, וגם פועל את בירור העולם (אף שייתכן כי ההלכות יעסקו בדברים שאינם קיימים היום במציאות), מכיוון שלכל איסור יש שורש בעולמות העליונים, וכאשר לומדים את פרטי האיסור ממשיכים חכמה עילאה, ופועלים את בירור הניצוצות. לכן כל נשמה יורדת בגלגול להשלים לימוד כל התורה כולה, פשט, רמז, דרש וסוד, כדי להשלים את עבודת הבירורים שלה.

אל תוך התניא

דיבור המתחיל להבין מה שכתוב בפרי עץ חיים

וזה שכתוב לפני מלוך מלך

בפרשת וישלח נאמר: "ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך" ובקבלה מוסבר כי פסוק זה מדבר על עולם התוהו, שה'מלכים' שבו הם לפני המלכים של בני ישראל, המייצגים את עולם התיקון. כיוון שעולם התיקון הוא הארה בלבד מא"ק – אדם קדמון (אור אלוקי שלמעלה מכל העולמות), ואילו התוהו (שמשם נפלו הניצוצות לעולם) הוא משם ס"ג – פנימיות א"ק.

שהאדם חי במזונות דומם-צומח-חי

הנשמה באה מעולם התיקון ויש בה את שם 'מ"ה' ובכוח זה היא מבררת את הניצוצות שבעולם, בדומם, צומח וחי. על ידי שהאדם מברר את הניצוצות הוא ממשיך לעולם המשכות עליונות משורש הניצוצות שבעולם התוהו – 'ס"ג'. זוהי הסיבה לכך שאדם זקוק לאכול מדומם-צומח-חי, שהרי לכאורה, האדם נעלה מהם, אלא שבהם יש ניצוצות ששורשם נעלה מהניצוצות שבנשמה.

דיני פיגול

'פיגול' הוא קרבן שנפסל להקרבה או לאכילה, עקב מחשבה לא רצויה של הכהן שהקריב אותו, לאוכלו מחוץ לזמנו הקצוב, או מחוץ למקומו. מי שאכל פיגול במזיד – חייב כרת.

כי כל דחילו ורחימו שכליים של מלאכים

מה שעושה השוואה בין אהבה ויראה של מלאכים (ולא של נשמות) ללימוד הלכות, ומבאר שה'אהבה ויראה' אינן משתוות ללימוד ההלכות, הוא כדי להדגיש שמדובר באהבה ויראה שאינן מצווה בפני עצמן (שהרי המלאכים אינם מצווים על כך), בעוד ההלכות הן עניין של אלוקות.

דיבור המתחיל להבין פרטי ההלכות דלא שכיחי

וכל פרטי האבעיות דר' ירמיה

ר' ירמיה שאל שאלות בבית המדרש בפרטים כאלה שלא שכיחים כלל, עד ששלחו אותו מבית המדרש. בדומה לסוגיה בגמרא (מסכת חולין פרק ד') שדנה בוולד נקבה שנולד יחד עם הבכור, והיא כרכה את הבכור, דבר שלא סביר שיקרה.

שלא ברכו בתורה תחילה

הגמרא אומרת (נדרים פא) שמדוע 'אבדה הארץ'? מכיוון שלא ברכו בתורה תחילה, כלומר שלפני לימוד תורה לא היו אומרים ברכת התורה "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, ברוך אתה השם נותן התורה". לכאורה זה תמוה, מדוע שלא יברכו על לימוד התורה? הפירוש הפנימי לכך הוא, שלמדו תורה, אך שכחו על נותן התורה, לא המשיכו (ברכה מלשון המשכה) אור אין סוף בלימוד תורה, שהרי לימוד תורה כראוי, הוא כאשר על ידי הלימוד נמשך אור אין סוף.

התניא אינו ספר מוסר אלא ספר שכולו אלוקות

באחת ההתוועדויות של הרב החסיד ר' מרדכי יואל עם החסידים, סיפר לפניהם שבזמן כ"ק אדמו"ר מהר"ש הביאו לפני אחד מבעלי המוסר הגדולים את ספר התניא. הוא הסתכל בו ועבר על כמה פרקים ואחרי זה אמר: "מה עושים כל כך הרבה רעש סביב הספר הזה? מה החידוש בתניא? הרי זה גם כן ספר מוסר, אז התווסף עוד ספר מוסר בעם ישראל".

בעת שהרב מרדכי יואל סיפר זאת לפני החסידים, הוא רעד כולו, ואמר כמה פעמים בצער גדול, איך יכול מרביץ תורה ברבים, וגם בעל מוסר גדול, לאחרי עברו על כמה פרקי תניא קדישא, להגיע בשכלו למסקנה מוטעית כזו, ובפרט עוד להוציא דעתו מפיו לרבים, שהתניא הוא גם כן ספר מוסר.

והרחיב מאוד ר' מרדכי יואל לדבר בזה: "ספר התניא הוא לא ספר מוסר! התניא הוא המאור הגדול המחדיר אור וחיות בפנימיות המוח והלב בקיום כל התורה ומצוותיה. ואשרי למי שזכה ללמוד בספר זה, וככל שמתקרבים יותר ללימוד התניא ככה מתקרבים לקב"ה. וסיבת טעותם הוא, כי הנפש הבהמית ויצר הרע מסתירים על האלוקות שבכל דבר בכלל, ועל אחת כמה וכמה על לימוד התניא בפרט, ובפרט על הרצון ללמוד בספר זה. ולכן טח מראות עיניהם ההפרש הגדול שבין ספרי מוסר לספר התניא, ספר שכולו אלוקות, אלוקות בגלוי הנראה לעין כל, לכל הרוצה באמת לראות את האור כי טוב, שאדמו"ר הזקן הכניס בו על פי הוראת הבעל שם טוב והרב המגיד. והוא הוא המעיינות של הבעש"ט תורתו של משיח, ובו יזכו ישראל לגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו בקרוב ממש.

(התניא קדישא וכוח האלוקי, עמוד 33)

עריכה: נדב כהן, כל הזכויות שמורות 

צוות מפתחות להצלחה

אודות gmiky26