שיעור תניא שבועי – בעתיד הקרוב נלמד את תורת הסוד

שיעור תניא שבועי להאזנה לחץ כאן

האם תורת הנגלה היא עץ הדעת או עץ החיים? כיצד ידעו הלכות לעתיד לבוא?holy-book
השבוע לומדים את סימן כ"ו
סימן כ"ו – עץ הדעת ועץ החיים
בתחילת האיגרת מצוטט קטע מספר הזוהר (רעיא מהימנא, פרשת נשא), שם כתוב כי תורת הנסתר היא עץ החיים ותורת הנגלה היא עץ הדעת טוב ורע, ושלעתיד לבוא לא יעסקו בתורת הנגלה אלא בתורת הנסתר בלבד.
ועל כך שואל אדמו"ר הזקן שלוש שאלות: א. כיצד ניתן לומר שתורת הנגלה היא לא עץ החיים אלא עץ הדעת טוב ורע, הרי אין בה רע כלל? ב. התפילה מיוסדת על סודות הזוהר ולפי זה התפילה הייתה צריכה להיות נעלית יותר מלימוד תורת הנגלה, ובפועל אין זה כך אלא להיפך, הלימוד דוחה תפילה. ג. כיצד ידעו את ההלכות לעתיד לבוא, לדוגמא כיצד ידעו לשחוט כראוי או להקריב קרבנות?
אלא, עונה אדמו"ר הזקן, שלא התורה היא עץ הדעת טוב ורע, אלא ענייני העולם שהיא מדברת אודותם הם מעץ הדעת טוב ורע. ובעומק יותר, התורה שבעל פה שעוסקת בענייני איסור והיתר (מסבירה מה אסור ומה מותר) היא מספירת 'מלכות דאצילות'. ספירה זו מאוחדת עם עולם האצילות ולכן לא שייך לומר שיש בה טוב ורע. אך כאשר התורה מדברת על ענייני העולם ובדומה לכך כאשר ספירת המלכות מעולם האצילות מחיה את העולמות (ומחיה גם את הקליפות), אז שייך לקרוא לה עץ הדעת טוב ורע ביחס לספירות שמעליה (הזעיר אנפין) שנקרא עץ החיים. על השאלות הנוספות יענה בחציו השני של הפרק.
בחציו הראשון של הפרק ציטט אדמו"ר הזקן קטע מהזוהר בפרשת נשא, שכאשר לומדים אותו באופן שטחי ניתן להבין בטעות, שתורת הנגלה היא 'עץ הדעת טוב ורע' ורק תורת הנסתר נקראת 'עץ החיים'. על כך הסביר, שתורת הנגלה עוסקת בעניינים של טוב ורע, איסור והיתר, טומאה וטהרה וכיוצא בזה, אך היא עצמה מ'מלכות דאצילות' המאוחדת עם אלוקות כמובן. יחד עם זאת ספירת המלכות בעולם האצילות יורדת להחיות את העולמות ואז יכול להיות ממנה יניקה לקליפות, וזהו סוד גלות השכינה, שהשכינה יורדת לקליפות כדי לברר אותם. וכך על ידי לימוד תורת הנגלה, על ידי הבירור מה מותר ומה אסור אנו מבררים את הקליפות. אדרבה, כדי לברר את הקליפות חייבים לרדת לעולם, ולכן רק חכמי ישראל המלובשים בגוף גשמי יכולים לברר את העולם ולא המלאכים מהעולמות העליונים.
אבל לעתיד לבוא לאחר שיושלם הבירור ויופרד לגמרי הטוב מהרע, קיום התורה ומצוות לא יהיה על מנת לברר את העולם אלא על מנת לייחד ייחודים עליונים, וזה נעשה על ידי לימוד פנימיות התורה ולא על ידי לימוד תורת הנגלה.
על השאלה כיצד נדע את ההלכות אם נעסוק רק בפנימיות התורה עונה, שתי תשובות אפשרויות: א. ידעו את ההלכות באופן טבעי, כמו צדיק עליו נאמר ש"לא יאונה לא כל רע", וכל ישראל יהיו במדרגת צדיקים. ב. ידעו את ההלכות מתוך לימוד הנסתר כמו שהיה אצל אברהם אבינו.
וכן עונה על השאלה מדוע נאמר בזוהר שהערב רב ימשיכו בלימוד הנגלה, כיוון שאצלם עוד תהיה קליפה שיצטרכו להתגבר עליה ולכן ילמדו את תורת הנגלה עליה נאמר שהיא 'מתשת כוחו של אדם', מתישה את הסטרא אחרא.
אל תוך התניא –הסתכלות על החיים – חלק ב'
אז אם כך מה עוזר לי להאמין שהכל בהשגחה פרטית?!
במילים אחרות במה שונה אופן קבלת הסטירה בין מי שמאמין בהשגחה פרטית ובין מי שלא? התשובה היא פשוטה, אמנם בשני המקרים ניקח את המזיק לדין, אך כשאין אמונה חושבים שאם לא אותו אחד, לא היה קורה לי כלום וכועסים עליו באופן אישי, וכשיש אמונה יודעים שמה שקיבלתי הגיע לי מלמעלה והיה קורה גם בלעדי אותו אחד, ולכן אין לי מה לכעוס עליו, זה לא הוא, זה השם, ועל השם בוודאי שלא צריך לכעוס. אדרבה "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה", אם אנחנו כועסים עליו אנחנו בעצם אומרים שהקב"ה מנהל את העולם, חוץ מאת המקרה הזה… או לחילופין שהאופן בו הקב"ה מנהל את העולם הוא לא מספיק טוב…
אמונה או בריחה?
במסגרת השליחות ב'אסנט' הזדמן לי לעבוד מול גורמים בצה"ל, הכנו פעם עלון בנושא השגחה פרטית על מנת לחלק לחיילים והיינו צריכים להביא אותו לאישור אצל אחד הקצינים. אותו קצין חשש מאוד מהנושא, הפחד שלו היה שאמונה בהשגחה פרטית תביא את החיילים לאדישות, הם פירשו אמונה בהשגחה פרטית כבריחה מהמציאות, תאמין שהכל מהקב"ה ואז לא תצטרך לעשות כלום. בוודאי שלא זו הכוונה של החסידות אך כאשר לומדים או מלמדים את זה בצורה שטחית זה עלול להישמע כך.
אדמו"ר הזקן לא מתכוון שנשתמש באמונה בהשגחה פרטית כבריחה מהמציאות. ליהודי יש חובות ומטלות רבות והוא חייב לבצעם, הוא צריך לעשות את ההשתדלות המקסימלית להצליח בהם ואם לא מתחשק לו לקיימם הוא לא יכול לברוח ולומר שכנראה זו השגחה פרטית… בדומה לכך ייסורים הם לא דבר רצוי, אף אחד לא רוצה ייסורים, אפילו הקב"ה לא רוצה שנעבור ייסורים, אנחנו בוודאי לא מחפשים לעבור ייסורים. אין עניין לסבול ולפטור את עצמנו מפעולות שימנעו את הסבל בכך שנגיד שהכל בהגחה פרטית.
המכתב הארוך – סיפור בהמשכים (חלק ס"א)
מאז החלו ללמוד יחד, רואה ר' חיים שדרך לימודו של ר' מרדכי היא נעלה יותר מדרך לימודו הוא, אחרי כל לימוד, רואה הוא את חברו יושב לבד, מתעסק בסוגיה שלמדו ובעצמו סיפר שפעם שמע מגאון גדול על הפסוק "זאת התורה" – אדם" וכו' שכל הסוגיות שבתורה יש להן מקום בנפש האדם. תפקידך בשעת לימוד התורה הוא למצוא בקרבך את הסוגיה. ר' חיים בהתחלה לא הבין איזה קשר יכול להיות בין "שניים אוחזים בטלית" בין "המחליף פרה בחמור" וסוגיות אחרות, אל נפשו של האדם. הוא עמל ויגע רבות למצוא אותה בו.
פעם למדו סוגיה עמוקה בסדר קדשים. הדבר ערך כמה ימים כי דנו והתעמקו על כל סברה ועמדו על כל פרט שבה. הנושא היה סדר הקורבנות. נושא שאינו שייך כלל להלכה כעת. ורק כאשר יבנה בית המקדש ויצטרכו להקריב קורבנות, יצטרכו לדעת זאת. על כן קרא ר' חיים ללימוד, לימוד תורה לשמה, ובמילא היה ר' חיים בשמחה, שמחה של מצווה, ודעתו היתה שעבור לימוד התעמקות ושמחת מצוה כזו, מגיע שיתגלה אליו אליהו הנביא, ובתוך לבבו התרעם ר' חיים על בית דין של מעלה שאינם גומלים לו כפעלו. תחילה חשש שהוא עושה דבר אסור ומהרהר אחר בית הדין שלמעלה, אבל תיכף תירץ עצמו באמרו שבית דין למעלה אינו קוב"ה, אחרי ה' אמנם אסור להרהר אך אחרי בי"ד מותר. אמנם עדיין נשארה הקושיא להקב"ה עצמו, כי לא יתכן שהקב"ה אינו יודע מה פועל בית דין. ואם הוא, ביחד עם ר' מרדכי למדו, למדו שעות רבות תורה לשמה, וב"ה הוא מלא שמחה של מצוה. מדוע אין בית הדין משלם לו כפי שמגיע לו ואין הוא זוכה לגילוי אליהו? בכל זאת החליט ר' חיים שאינו רוצה להרהר אחר הקב"ה ואפילו אם ה' אינו צודק, לא יהרהר כנגדו. אך על בית הדין התרעם.
(מעובד מתוך אגרת קודש של הרבי הריי"צ, חלק ג', אגרת תשנ, מתורגם מאידיש)
יו"ל ע"י "אחדות ישראל בהפצת המעיינות" (ע"ר) לע"נ הרה"ח ר' משה בן יוסף חיים חיזקיהו ז"ל
להקדשות 054-9770959     |     עריכה: נדב כהן, כל הזכויות שמורות

אודות gmiky26